פרוייקט מנהטן

יומן ניו יורק

והפעם: רשומת אורח פרי עטו של שכננו האהוב, יוני נאמן.

יוני גילה שהבניין בו אנו גרים היה בעבר בית מלון. בלובי שלו התרחשה לפני שבעים שנה פגישה היסטורית בין שני פיזיקאים שנמלטו מאירופה הבוערת, פגישה שייתכן שהייתה גורלית להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה כפי שאנו מכירים אותה. המזכה על הגילוי, התרגום, המחקר וההסברים הפשוטים לפיזיקה מסובכת – מגיע ליוני. לרשומה מצורפות תמונות של פנים הבניין וחזיתו, צבועות בצבעי 'ספיה' לצרכי אווירה.

*

ליאו סילארד היה פיזיקאי יהודי ממוצא הונגרי שנולד בסוף המאה ה-19. הוא למד פיזיקה בברלין תחת חסותם של הפיזיקאים המובילים בעולם, ביניהם אלברט אינשטיין. בחורף 1933 כשהיטלר עלה לשלטון, חי סילארד בברלין והיה עסוק בחקר מבנה האטום. רק שנה קודם לכן התגלה חלקיק הנויטרון – חלקיק חסר מטען חשמלי המסוגל לחדור לגרעין האטום.

סילארד ראה ביכולת זו של הנויטרון אפשרות לשחרר את האנרגיה האגורה באטום, והחל לחקור את מסתוריו. מחוץ למעבדת הפיזיקה החלו הנאצים לצבור כוח בגרמניה. למדען לא היו שום אשליות לגבי הנאציזם. הוא ראה בתנועה אסון מתהווה לגרמניה ולכל אירופה. סילארד ברח ללונדון.

אחר צהריים אחד, בעת שחצה את הרחוב בלונדון, האור ברמזור השתנה לירוק. במוחו של סילארד עלה רעיון: אם נוכל למצוא יסוד שניתן לפירוק ע"י נויטרונים ויפלוט שני נויטרונים בעת קליטת נויטרון בודד – אם נוכל לאסוף מסה גדולה מספיק של יסוד, יוכל לאפשר תהליך של תגובת שרשרת גרעינית. נויטרון אחד ישחרר שניים, השניים ישחררו ארבעה שישחררו שמונה, התהליך יתעצם אקספוננציאלית ובתוך מיליונית השנייה  מיליארדי אטומים יבקעו.

סילארד לא ידע כיצד ניתן למצוא יסוד כזה, אך מאותו הרגע הרעיון לא עזב אותו, אף שהיה היחיד שהאמין ברעיון של תגובת השרשרת. אפילו מורו וחברו אינשטיין התייחס לרעיון בביטול: "יהיה זה כמו לירות בציפורים בחשכה, במדינה בה חיות רק מספר ציפורים בודדות", אמר. בסביבתו הקרובה לא הייתה שום תמיכה לחקר רעיון תגובת השרשרת. כתוצאה מכך ב-1939 החליט סילארד להגר לארה"ב.

הוא הגיע לאוניברסיטת קולומביה, שם יכול היה להמשיך בחקר גרעין האטום, ובמקביל הזהיר את כל מי שהיה מוכן להקשיב לגבי האיום הנאצי המתעצם באירופה. רעיון תגובת השרשרת המשיך לקדוח במוחו, אך לא היו לו כל משאבים או תמיכה כלכלית לפתחו.

אנריקו פרמי, פיזיקאי איטלקי יליד 1901, חקר באופן שיטתי את חלקיק הנויטרון. במסגרת עבודתו באוניברסיטת רומא ביצע ניסויים בהם הצליח לבקע את אטום האורניום, ובשנת 1938 זכה על כך בפרס נובל בתחום הפיזיקה.

פרמי, שאשתו לאורה הייתה יהודיה, ניצל את הנסיעה מאיטליה לשבדיה לקבלת פרס נובל, כדי להבריח את משפחתו לניו יורק, ארה"ב, שם קיבל משרה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קולומביה. התזמון היה קריטי: שבועיים לאחר מכן אביה היהודי של לאורה, שהיה אדמירל בחיל הים האיטלקי, נעלם לתוך מחנה ריכוז ומאז לא נשמע ממנו לעולם.

בעת הגעתם לניו יורק בשנת 1939, שהו בני משפחת פרמי במלון 'כתר המלך' ("King's Crown Hotel"), ברחוב 116 מערב, סמוך מאוד לקמפוס אוניברסיטת קולומביה. באותו מלון עצמו שהה ליאו סילארד. שני הפיזיקאים ידעו זה על קיומו של האחר: הם החליפו רעיונות עוד בשנת 1936, בהתכתבויות שקיימו בנוגע לחלקיקי הנויטרון. כשבאופן בלתי נמנע נתקלו זה בזה בלובי המלון, היו להם נושאים רבים לשיחה.

פרמי היה סלבריטאי בעולם הפיזיקה. לעומתו סילארד נחשב לעוף מוזר. הוא שמר את המחקר החלוצי שלו לעצמו מתוך פחד שהנאצים יצליחו לשים עליו יד וישתמשו ברעיון לפיתוח פצצה גרעינית. בשל החשאיות המוזרה, רוב הפיזיקאים באוניברסיטה התייחסו לסילארד בעיקר כמטרד שהופיע במעבדות ובמשרדי הפקולטה ללא הזמנה. כעת, כשפרמי לצידו, יכול היה סילארד להמשיך במחקרו ללא הפרעה.

בהמשך השנה הגיעה אל השניים פיסת הפאזל שהייתה חסרה להשלמת המחקר. ניסוי שנערך בגרמניה הוכיח שיסוד האורניום, אותו הצליח פרמי לבקע בעבר, יכול לאפשר תהליך של תגובת שרשרת. במעבדות האוניברסיטה ביצעו השניים ניסוי פשוט שאישר את הממצאים. סילארד לחץ על המתג וראה כיצד הנויטרונים באורניום משתכפלים – אותה תגובת השרשרת שהגה הוא עצמו שש שנים קודם לכן, בעת חציית הכביש בלונדון. למרות הצלחת הניסוי והאישור המדעי שניתן להשערתו, סיפר המדען שבאותו ערב כיבה את המתג וחזר לבית המלון בלב כבד. "לא היו לי ספקות שהעולם צועד לכיוון עצב רב", העיד.

סילארד הבין שמשמעות הדבר היא שיש לפעול מהר. אסור שבידי הנאצים תהיה פצצה גרעינית לפני שארה"ב מחזיקה בפצצה כזו. פרמי וסילארד החליטו שעליהם לכתוב מכתב סודי לנשיא ארה"ב , פרנקלין ד' רוזוולט. אך כיצד? איך ניתן להבטיח שייקח אותם ברצינות? לסילארד היה רעיון: הם ישתמשו בשמו של מורו ורבו, אלברט אינשטיין. למכתב ממדען בכיר כאינשטיין לא ניתן יהיה להתייחס בביטול. הוא כתב את המכתב בו הזהיר את רוזוולט מהמחקר הגרעיני של הגרמנים, וביחד עם פרמי החתים את אינשטיין על הדברים.

בעת קבלת המכתב ב-1939 הורה רוזוולט לטפל מיידית בנושא. 6,000 דולר הוקצו כסכום ראשוני למחקר. זו הייתה תחילתו של 'פרוייקט מנהטן', שבסיכום סופי עלותו הייתה כ-2 מיליארד דולר (סכום שווה ערך לכ-25 מיליארד בימינו). בתחילת הפרוייקט – שנקרא על שם המקום בו יצא לפועל – העסיק המחקר כ-700 איש מאוניברסיטת קולומביה. בשלב מסוים גויסה נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה להעברת טונות של אורניום (לפחות פעם היו שימושיים למשהו, במשחקים עצמם אנו יכולים להעיד שהם בעיקר מפסידים).

'פרוייקט מנהטן', שהחל מאותו מכתב, ראשיתו באוניברסיטת קולומביה אך המשכו במקומות שונים ברחבי ארה"ב. פרמי וסילארד המשיכו במחקרם ונשלחו לאוניברסיטת שיקגו, שם תכננו את כור ההיתוך הגרעיני הראשון בעולם, שבנייתו הושלמה ב-1942 במגרש סקווש נטוש באוניברסיטת שיקגו.

שלוש שנים מאוחר יותר, ביולי 1945, בוצע הניסוי הגרעיני הראשון במדבר בניו מקסיקו. חודש לאחר מכן הוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, מהלך שהוביל בתוך ימים ספורים לכניעתה של יפן ולסופה של מלחמת העולם השנייה.

יכול להיות שדרכיהם של סילארד ופרמי היו מצטלבות כך או כך, אך מנגד ייתכן שאם לא היו נפגשים במקרה בלובי מלון 'כתר המלך' במורנינגסייד הייטס ב-1939 – כל מהלך ההיסטוריה היה שונה.