שבוע עבר מאז הרשומה הקודמת שכתבתי בנושא מחאת הדיור (ושלא זכתה לתגובות, אגב. האם זה אומר שכולם מסכימים?). בשבוע שחלף חשבתי לעצמי מספר פעמים שאולי הגזמתי בתגובה. שהרגישות שלי לצביעות העבירה אותי על דעתי, ושלמרות שאולי נעשו טעויות, יש פה מחאה צודקת על נטל שמתחלק שלא בשווה בין האזרחים, על מעמדות של עשירון עליון ועשירון תחתון שהולכים ומתרחקים זה מזה בחסות מנהיגות קפיטליסטית, המושפעת מקומץ טייקונים שמנווטים את דרכיה.
ובכן, כל הדברים האלה באים בחשבון. אלה שיקולים חשובים שיש לעשות. אולם לפני שאני מתייחס לנושא עצמו, אני חייב להעיר מספר הערות על אופי המאבק והצורה שהוא לובש.
קודם כל, נרשם 'עליהום' של התקשורת, שמסקרת כל עיטוש אקראי של אחד המשתתפים במחאה. כל הסרת כובע ונפנוף משב אוויר לפניה של דפני ליף, כל אמרת שפר היוצאת מפיה של סתיו שפיר, שתי 'מובילות המחאה' השרמנטיות זוכה לסיקור מלא בשלושת ערוצי הטלוויזיה ובשני ערוצי הרדיו המרכזיים. זה רע? לא. רק לא מריח טוב. נוצרת התחושה בקרב אזרחים, כמוני למשל, שיש פה רצון להאדיר מחאה שלא כולם שותפים לה.
שנית, השימוש בסופרלטיבים. "כיכר תחריר של ישראל", "המחאה הגדולה ביותר שידעה המדינה"- בעוד שאצל המוחים אפשר להסביר את השימוש בגילם הצעיר ובחוסר ידע, אי אפשר לומר את אותו הדבר על הפובליציסטים ואנשי התקשורת, שאמורים להיות מבוגרים אחראיים על ההתבטאויות שלהם עצמם. ואין טעם אפילו להתחיל ולהפריך את האמירות האלו.
עוד דבר: לא נעים, אבל החבר'ה מהמאהל לא יודעים מה הם רוצים. זה בסדר- מותר להם להגיד "המחירים יקרים ואנחנו לא יודעים מה לעשות", אבל למען ה', הפסיקו בבקשה לראיין אותם! זה ממש מביך. ראש הממשלה התאמץ (גם אני תוהה אם אני ציני או לא) ,כינס מסיבת עיתונאים והודיע על צעדים. המפגינים דחו את הצעדים שלו עוד לפני שסיים את דבריו ולפני שנתנו לעצמם זמן להבין אותם. לזה לא קוראים מחאה, קוראים לזה עקשנות. זוכרים את הילד העייף שככל שמציעים לו יותר דברים הוא יותר בוכה, רק כי מסתכלים עליו? אז כזה.
עכשיו ההצטרפות של כל המחאות יחד: רבותיי, אתם צריכים להסביר טוב טוב מה הקשר. אם זה בגלל שהכל תחת הכותרת 'רווחה'- צודק ראש הממשלה. העם בחר בליכוד, כשידע בדיוק מיהו בנימין נתניהו ומה השקפתו הכלכלית. הייתי צעיר בפעם הקודמת שכיהן, אבל את ימיו כשר אוצר אני זוכר. אני זוכר גם את ההכרזות ש'ביבי עם הפוליטיקה גמר', אחרי הקיצוצים הכואבים מאוד שערך בקצבאות. ובכל זאת הוא נבחר שוב. למה? אולי כי לעם יש שכל, והבין שהמהלכים הללו ייצרו כלכלה טובה יותר. אולי כי לעם אין שכל, והוא לא זכר את המהלכים ההם ואת התסכול של אז. זה לא כל כך משנה. נתניהו נבחר עם השקפתו הכלכלית, ומי שלא רוצה- מוזמן לפעול דרך הפוליטיקה. החבירה הזו של כל המחאות ה'חברתיות' (שבעצם אומרות "לקחת עוד כסף מהעשירים ולהעביר לעניים- דרך הממשלה") חושפת את העובדה שזהו ניסיון לפעול פוליטית במסווה של מחאה 'עממית'.
החבירה של שלמה בוחבוט והשלטון המקומי היא אפילו שפלה עוד יותר. הרשויות המקומיות הן אחד הגורמים המשמעותיים ביותר למשבר בתחום השכירות, כפי שנכתב כאן. הרשויות המקומיות דוחפות כל הזמן להעלות את הארנונה. הוגן? הוגן. ראשי הרשויות טוענים שאין להם מאיפה לכסות על ההוצאות. אבל למה כשראש הממשלה טוען את אותו דבר, הטענה שלו לא מתקבלת? אולי כי הוא לא יכול לשבות.
תשמעו. נורא לא נעים לי שאני צריך להגן פה על ראש הממשלה. אני לא הדובר שלו ואפילו לא מצביע למפלגה שלו (למרות שחשבתי על כך לא פעם, אני מודה)- אבל הגינות צריך שתהיה.
שוחחתי הערב שיחה קצרצרה עם ידידה, שגרה, כמוני, בלב ירושלים. היא סיפרה לי שעברה אתמול ליד מאהל המחאה בגן הסוס, ושטחה באזני ידיד שלה את טענותיה על המחאה הנוכחית. היא אמרה שהיא לא מבינה איך חבר'ה שסיימו עכשיו טיול של כמה חודשים טובים בחו"ל, שמחזיקים במכשירי הסלולר המתקדמים ביותר, שלבושים במיטב האופנה ומעשנים קופסה של סיגריות יוקרתיות כל יום ורוצים לגור במרכזי הערים הגדולות, יכולים לקרוא למאבק שלהם 'חברתי'. בשיחה בינה לבין הידיד התערבה בחורה צעירה שעמדה בסמוך. היא החלה לקלל וציוותה על ידידתי להסתלק משם. למותר לציין שהמחאה נערכה במקום ציבורי, שכשמו כן הוא, ציבורי, ולכן חברתי לא מיהרה להסתלק ואף הרימה את קולה בחזרה.
אממה, למחרת הלכה אותה ידידה לרכוש מיטה מיד שניה, מדירה של סטודנטיות צעירות שהציעו למכירה את המיטה באתר אינטרנט. היא נכנסת לתומה אל הדירה, ולהפתעתה על המיטה יושבת לא אחרת מאשר… הגברת הצעקנית מיום אתמול. "לא נעים לי, נחום", הובכה למולי, "אבל הדירה של הבחורה הזו ענקית, משופצת, במרכז העיר. אם היא משלמת פחות מ-2000 ש"ח לחדר- אני בטטה".
ובכן, היא לא בטטה. וגם מותר למחות על מחירים גבוהים, גם כשאתה בעיצומו של חוזה שכירות על דירה יפה. אבל לדרוש שהמדינה (כלומר, אני, אתם, ההורים שלי ושלכם ואנשי הפריפריה כולם) תממן לאותה גברת "דיור בר השגה" מסוג זה במרכז ירושלים? על מה ולמה? בחודש מרץ השנה, הרבה לפני פרוץ המחאה ולא תחת לחץ פיזי מתון של שום גורם, אמרו אנשים מנוסים ממני את אותו דבר.
לא נגנר לי מה לומר, אבל אני מניח שלכם כבר די נגמרה הסבלנות, אז עוד כמה דברים קטנים: למדינה יש עניין להמעיט כמה שאפשר ברגולציה, כלומר, פיקוח ממשלתי. היא סבורה שעיקרון השוק החופשי צריך לפעול, ומה שמביא להורדת מחירים זו תחרות בריאה ומשיכה בין כוחות השוק. אינני יודע מדוע, נראה שזה לא תמיד פועל. העובדה היא שיש פה מספר מפעילים סלולריים- וכולם יקרים, שיש פה מספר רשתות שיווק למוצרי חלב- והמחירים שלהן מתואמים (וגבוהים!), שיש פה שתי חברות לתשתית אינטרנט והן עסוקות בלפרסם את עצמן במקום להוריד את המחיר המופקע שהן גובות. יכול להיות שצריך לשנות את השיטה. נתניהו בוחר לבנאם את הסכסוך- כלומר, להכניס עוד שחקנים לשוק. הוא עושה את זה בחלב, וניסה לעשות את זה בהבאת מתחרות חדשות לשוק הסלולר. אלב תראו מה היהודי עושה: במקום להודות לו על כך, הוא זוכה להתקפות מצד הרפתנים (עם זה אין לי בעיה), מצד האופוזיציה (טוב, זה צפוי) ומצד מועצת החלב (ככל הנראה, הם הגנבים הגדולים בכל הסיפור). בקיצור- לא נותנים לעבוד.
אז לסיכום: אין לי רחמים על מוחי הדירות הרוטשילדיים. הבעיה האמיתית היא של הזוגות הצעירים שרוצים לקנות דירה וידם לא משגת, ולכך נתניהו נתן פתרון הגיוני, שאיני יודע אם יעבוד אולם איני מכיר טוב ממנו בשוק החופשי שבו אנו חיים. כן, צריך להיאזר בסבלנות. כן, צריך לשכור לא במקומות הכי-הכי חמים (בירושלים- בקרית יובל למשל. במרכז- ביהוד ואור יהודה וראש העין, למשל) ולחכות שהמחירים יירדו עוד שנה-שנתיים, וזה יקרה.
עוד דבר שנתניהו צריך לעשות באופן דחוף עם סופרטאנקר כזה או אחר הוא לשפר את התחבורה. זה באמת-באמת דחוף וזה יעשה את כל ההבדל בין צעיר פריפריאלי מתוסכל, לבין אדם שיכול להתפרנס בכבוד, כשהוא יוצא מביתו וחוזר אליו בשעות נורמליות, ללא פקקים ועצבים. מה שהוא לא צריך זה להילחץ מהמחאה הזו- מהסיבה הפשוטה שאין לו מה לעשות מולה. אם היא תסחוף ותפיל אותו- יהיה זה בגלל כוחות הרס שאין לרציונל ולהגיון שום שליטה בהם, ושום סופרטאנקר לא יוכל לעזור פה.
ואחרון אחרון בקטנה: אני מודיע קבל עם ועדה שאם השביתה של עופר עיני תגיע אליי באיזושהי צורה או דרך- לא אשתף איתה פעולה בשום אופן. אני מציע לכם לעשות כמוני, ולהוציא את העוקץ מהשביתה המיותרת והחונקת הזו.
אחר כך נחום 