על הקבר

מילות השיר הזה פשוטות מאוד. אולי פשוטות מדי.
אבל מה שמיוחד בדון מקלין, אחד הזמרים האמריקאים האהובים עליי, הוא היכולת שלו לקחת מילים פשוטות יחסית ולחן פשוט יחסית, ולהרכיב מהם יחד יצירת אמנות המטלטלת את הנפש.
העזתי לתרגם את השיר, בעזרתה של שרית אהובתי. הרי הוא לפניכם.

על הקבר / דון מקלין
תרגום: נחום אבניאל

על הקבר שחפרו לו היו פרחים
בצבעי קיץ בהירים, שנאספו ממורדות הגבעה,
והאדמה החומה הבהיקה בהלבינה
בקצה המצבה.
והוא אינו.

כאשר מלחמות העם שלחו אותותיהן
והוא עוד לא בן עשרים, נענה לקריאה,
גאה באמון שנתן באומה.
הוא אינו,
אך הנצח מכיר בו
ויודע את מעשינו.

והגשם נשר כפנינים על עלי הפרחים
משאיר עקבות בוץ חומות במקום שבו
יבשה האדמה.
בעומק השוחה הוא חיכה שעות
נאחז ברובה, מתפלל שלא למות,

אך שתיקת הלילה התנפצה באש רובים
ורימוני יד קרעו את האוויר.
זה אחר זה נטבחו רעיו,
כבחדר מתים של נחתים
הוא עמד אז, לבדו.

והתחפר עמוק יותר,
עמוק יותר בְּפחד
"הם לא יכולים לתת לי למות!
הם לא יכולים לתת לי למות כאן!
אכסה את עצמי
בבוץ ובאדמה הזו.
אכסה את עצמי! בעצמי אני יודע
שאינני אמיץ.
האדמה! האדמה!
האדמה היא קברי".

על הקבר שחפרו לו היו פרחים
בצבעי קיץ בהירים, שנאספו ממורדות הגבעה,
והאדמה החומה הבהיקה בהלבינה
בקצה המצבה.
והוא אינו.