איש מוזר מאוד

הקשיבו לשיר הזה. היום שמעתי אותו, וצפה ועלתה בי דמותו של עדי טלמור ז"ל. איני יודע לשפוט את מעשיו. אני מאמין בקדושת החיים וברצונו הבלתי משתנה של הבורא שהחיים טובים מן המוות. אולם כשאני שומע את המילים הללו, את השירה הזו, אינני יכול להימנע מן המחשבה שיש אנשים שגורלם עצוב מאוד, כמעט בלתי נסבל. ואיני מברך אותם בלכתם, אני כמה כי יהיו עמנו על אף הכל, אך לאחר לכתם אני יכול לומר: "חייו היו קשים מנשוא".

איש מוזר מאוד

פול סיימון, 1965

הוא היה איש מוזר מאוד.

כך אמרה גברת ריורדן

והיא אמורה לדעת-

היא גרה בקומה מעליו

וכך היא אמרה.

שהיה איש מוזר מאוד.

הוא היה איש מוזר מאוד.

הוא גר כולו לבדו: בית בתוך בית,

חדר בתוך חדר. איש בתוך עצמו.

איש מוזר מאוד.

לא היו לו חברים,

הוא דיבר לעיתים רחוקות

ואיש גם לא פנה אליו, כי

לא היה ידידותי ולא היה לו אכפת

והוא כלל כלל לא היה כמותם.

הוא היה איש מוזר מאוד.

הוא מת בשבת האחרונה.

הוא פתח את הגז והלך לישון

כשהחלון סגור, כדי שלעולם לא יתעורר שוב

לעולמו השקט ולחדרו הצר.

וגברת ריורדן אמרה שיש לו אח

באיזה מקום, שיאותר בקרוב,

וכולם אמרו: "כמה חבל שהוא מת…

אך האם לא היה

איש מוזר מאוד?"

תגובה אחת בנושא “איש מוזר מאוד”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: