קווינסטון

 

אינני יודע אם יש תקנה לעולם הזה. כה רבים בו האנשים הבורים, גסי הרוח והנשים הפתיות, ועבודה רבה, אולי אף של שנים, לא יהיה בכוחה כדי ללמד את התועים בינה, לאלפם להיות ראויים לבוא בין בני אנוש.

ובכל זאת, את המעט לו אנו מסוגלים, מוטל עלינו לעשות. הן לשם כך הפקיד אותנו הא-להים בזה העולם. על מנת ליישבו ולתקנו. האם לא כך כתוב בברית הישנה "וישים א-להים את האדם בגן עדן עלי אדמות לעבודתו ולשמירת הגן"? על כן אני שם נפשי בכפי כל בוקר, יוצא אל גדת הנהר עם יוחנן בחורי, ואני מורה לו כיצד לנקות את הגדה מענפים רכים שנסחפו אל הקרקע הבוצית, מאבנים זערוריות שעלולות לפצוע את רגליהן הקטנות של ג'ודי ואן, ולעת הסתיו גם מעלים שנשרו. אני מקפיד תמיד שהגן והנחל יהיו מסודרים- הן את אורחי לא אקבל במרבץ בהמות. כך גם יוחנן לומד כיצד להיות נקי ומסודר, אדם מן היישוב, ולא פרא מדבר כפי שהיה בתחילה. הו, צריכים הייתם לראות את יוחנן זה בטרם קיבלתיו אלי! פרא אדם של ממש! בן בלי שם! בור וסכל ועצלן וגא ממש כאחרון האפריקנים שבמולדת אבותיו. מזל גדול נפל בחלקו שקניתיו אני, ולא איזה איכר אדום-עורף וגרגרן שמחמת רגזנותו עלול היה להרגו תחת נטל השוט. הו, מזל גדול הוא לו שאיש נוח לבריות אני, ואיני מטעימו מן השוט אלא מעט, כדי חינוכו. בשנים המעטות שהוא עושה אצלי כבר נהפך אדם אחר לגמרי, וגם אם אינני יכול לקראו "לורד"- סלחו לי שאני מתלוצץ, כמובן- מעט בינה הצלחתי לאלפו, והוא אוהבני עד מאוד. דבר זה אני מרגיש לבטח כאשר הוא מנהיג את סוסי, וכשאני מבקש להאיץ בו- כי זמני דוחק בדרך כלל- קורא הוא לי "יש, מישטר קווינשטון", בשפתו הרצוצה, וזו היא לי שעה קלה של נחת רוח.

או הנערה הקטנה, ששכחתי את שמה כעת, נעמי או רייצ'ל, שפותחת כה יפה את הדלת בשעה שאני פוסע אל חדר האורחים בשעה חמש בדיוק. מדי פעם אני עושה עמה חסד, ומושיט לה מטבע של חמשה פני. לבי נחמץ כשאני רואה את ידה הקטנה מושטת בלהיטות לתפוס את המטבע הזהוב. הן ייתכן שאני משחית את מידותיה, ומעורר בה את החמדנות אותה גינה אדוננו יותר מכל המידות הרעות. כיצד תשרש את מנהגיה הרעים ואת נפשה הכהה, אם לא תלמד כי רק בעבודה קשה ובעמל כפיים יצבור האדם עושר גשמי. ועושר רוחני- רק בהיות עליו חסד הא-להים כאשר הוא גומל חסד. ובמחשבה זו אני נותן לה את המטבע בלב שלם, שהלא כך תלמד להיות בת-אדם שעל אף מעמדה, שאינו מן הגבוהים, תהיה משכילה וגומלת חסדים כאדוניה.

אמנם פעם אחת, זוכרני, לאחר שהושטתי לה המטבע נוכחתי לדעת כי שכחה את שיעורי הנימוסין שלה, וקידתה היתה רדודה ולקתה בחוסר הוקרה. או-אז החלטתי ללמדה לקח ולקחתי את המטבע מידה. ומה טוב כי עשיתי זאת! מיד התגלה אופייהּ האמיתי, המרדני והרע. ניסתה ליטול מידי את המטבע ואף רקקה בזעם וניבלה את פיה. לא הועיל מאום עד שנאלצתי להשתמש אחת ושתיים בשוט, ומיד נאלמה דום. יפה אמר זקני, כי אופיים של ילדים מתגלה עת תיקח מהם דבר. אז נוכחתי שוב כי עבודה רבה לפני, עבודה שאולי לעולם לא תסתיים- להוכיח מוסר את הפתאים והאווילים, ללמדם אורחות חיים. מיד ציוויתי ונשאו אותה ללון בדיר החזירים, כאשר ייעשה להולך בדרכיהם. בימים הבאים, יכול אני להבטיח לכם, היתה קידתה עמוקה מתמיד, ואף צל של הכרת הטוב וחיבה נראה בעיניה, עת פתחה עבורי את הדלת.

 

(תרגיל אצל יהושע סובול, יוני 2009)

תגובה אחת בנושא “קווינסטון”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: