להיפתח כמו פרח לאוויר ולאור

 

לפני כשלושה חודשים ערכתי ראיון עם האשה הנפלאה הזו, רעייתו של הרב מנחם פרומן מתקוע, שהיא בת זוגו במובן העמוק של המלה, וגם חברותא וברת פלוגתא שלו. שלושה חודשים אחרי, ולרב מנחם גילו גידול סרטני ממאיר, וכולנו חוששים מאוד ומתפללים לחייו. אני רואה לנכון להביא פה את המלים המועטות שהחלפתי עם הדסה, לו רק כדי שליותר אנשים יהיה מושג על מה אנו כל כך צריכים להתפלל.

 

~~~

 

הדסה פרומן (60) היא אשת רב לא קונבנציונלית שנשואה לרב לא קונבנציונלי, הרב מנחם פרומן, רבה של תקוע. למרות שאף שנה משנות לימודיה האקדמיים לא המשיכה לשנה נוספת, עסקה שנים רבות בתחום, ממשיכה ללמד בבית ספר שמשלב ילדים בעלי מוגבלויות ומעבירה סדנאות למבוגרים. "הכל צריך להיות מחובר בצורה טבעית ולצמוח מהשורש", היא אומרת.

 

והיא בכלל קיבוצניקית. "נולדתי לבית משפחת מיטווך בקיבוץ לביא מיד לאחר מלחמת השחרור", היא מספרת, ובקולה צעירות ורעננות יוצאות דופן. "אבי חקלאי עד עצם היום הזה, כשהוא בשלהי שנות השמונים שלו, ואמי יחד אתו, מלמדת את ניניה בבית הספר האזורי".

מביתה, בית קיבוצי של שנות הששים והשבעים, לקחה בעיקר את החיבור לטבע. "הערכים של הקיבוץ הם הפשטות והשיתוף, ולמרות שאף אחד מילדי הוריי לא נשאר קיבוצניק, כולם ממשיכים את העקרונות האלה בדרך זו או אחרת. צריך לחיות טוב ולחיות פשוט, להיות חופשי מהחומר ולא להיות שקועים בו". על אף זאת, היא מציינת, שיתופיות היתר של הקיבוץ מעולם לא התאימה לה. "מצד אחד", היא מהרהרת, "אדם הוא חלק מחברה ועניינו הוא לתרום ולהיבנות בתוכה. מצד שני, גם אני וגם לא מעט אחרים בני דורי קיבלנו משהו 'אנטי-חברתי' בגלל הקרבה  הבלתי פוסקת בחברה הקיבוצית, שמקהה את החושים החברתיים. בעיני, צריך מרחק כדי לבחור וליצור קשר עם האנשים סביבך".

כחלק מרוח התרומה, התגייסה הדסה לצבא. "הייתי מפקדת בנח"ל!", היא נזכרת בצחוק. "אני לא חושבת שהייתי מפקדת טובה. בכלל לא התאמתי לכל ה'תאולוגיה' של הצבא. אפילו התקבלתי לקורס קצינות, אבל נתתי את מקומי למישהי אחרת, שרצתה יותר ממני…"

 

ניסית לרכוש השכלה חינוכית?

"לאחר הצבא עבדתי למשך שנה כגננת בקיבוץ, והמשכתי להיות גננת שנים רבות. מבחינת המסגרות הלימודיות- למדתי שנה במחלקה לפילוסופיה, וגם שנה במכללת בית וגן. את השנה השנייה עשיתי עם הגדוד של מנחם, אישי הטרי, שנדד ממקום למקום ואיתו הכלה הצעירה… לקחי איתי חומר לימודי ועשיתי את המבחנים מרחוק. כך סיימתי את השנה השנייה, ואת לימודיי האקדמיים בכלל. החיים שלי הם הלימוד".

לאחר סיום המלחמה השתקע הזוג הצעיר בעיר העתיקה. אך לא למשך זמן רב. "גרנו מעל הכותל, ומנחם מאוד אהב את המקום. אבל אני לא יכולתי, היו שם הרבה אבנים, ובכלל לא צמחים", היא מגלה שוב את הקיבוצניקית שבה. משם נדדו למבשרת ציון, וכששמעו שמקימים קיבוץ בהרי גוש עציון, 'מגדל עוז' שמו, היו בין הראשונים לעלות לקרקע.

 

איך נוצר הקשר עם תושבי תקוע?

"חנן פורת הוא שקישר בינינו. היינו שלוש שנים במגדל עוז, והחבר'ה הראשונים של תקוע, גרעין קשה של עולים מחבר העמים, היו באים לשמוע שיעור ממנחם פעם בשבוע. אחרי שלוש שנים הם פשוט באו, ארזו לנו את הדברים, סידרו את הבית והעבירו אותנו ליישוב שלהם. זה היה לפני… שלושים שנה", היא צוחקת.

 

דווקא יישוב מעורב, דתיים וחילוניים, או שזה יצא במקרה?

"העניין של יישוב מעורב שייך לגמרי לשורש הרוחני שלנו", היא פוסקת. "העניין הדתי-הרוחני זקוק אצלנו להרבה מאוד אוויר, לחופש, להכיל את ההפכים ואת השונים. ליצור קשר, ועם זה תמיד להשאיר מרחב בתוכו. הדבר הזה מתאפשר רק כשהחברה מגוונת ואין מכנה משותף בין כולם, ואז לכל אחד יש המקום המיוחד שלו. לא באנו לתקוע כדי להחזיר אנשים בתשובה, אלא כדי שנוכל לנשום".

 

ואיך זה מצליח, להיות גננת של דתיים וחילוניים יחד?

"הנחת היסוד היא שאין צורך בלחץ. לאלף את הילדים ל'מצוות אנשים מלומדה' זה מאוד מיותר. ילדים מאוד חכמים ויודעים למה הם שייכים ומה מתבקש מהם. תמיד האמנתי שמבחינה חינוכית לא צריך 'לתחום' את הילדים אלא 'לפתוח' אותם. העולם והיהדות הם אינסופיים, וצריך להיפתח לדברים כמו פרח לאוויר ולאור. כשאתה חי, ולא כפוי או כפוף, זו אווירה הרבה יותר מצמיחה. לצערי, יש יותר מדי פחד בחינוך שלנו".

 

ולהיות אשת רב זה…

"הקשר שלנו הוא קשר של חברותא. במשך השנים החברותא התרחבה ונוספו בה עוד עשרה חברים- הילדים שלנו. הרבה מהמפעלים שלנו אנו עושים יחד, ויש גם הרבה ויכוחים, בדיוק כמו חברותא. אף פעם לא נכנסתי לתפיסה הממסדית של רבנית היישוב… לפחות בדור הצעיר, בקרב התלמידים שעוטפים אותנו, חלק גדול מהאנשים הם חברותא שלי ובקשר איתם אני גדלה ומתפתחת.

היום אני מלמדת קבוצות לחבר שני יסודות- לימוד התורה והיצירה. צריך ליצור עם חיבור עמוק לתורה במובן הכי רחב שלה- מתוך התבוננות פנימית וקשב".

 

(פורסם בעלון 'שבת בשבתו', סוכות תשע"א)

 

תגובה אחת בנושא “להיפתח כמו פרח לאוויר ולאור”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s